top of page
  • info055885

הגיע הזמן שישראל תחליף את הטי שירט המגניבה בחליפה תפורה היטב

להפסיק לחשוב שמדי צבא הם "המילה האחרונה" • להפסיק להיות מאוהבים בתפיסת הסטארט-אפ שמנסה להיות מגניב, ולהתחיל ללבוש חליפה לעבודה מידי פעם • שימור וביצור הממלכתיות: איפה אנחנו רוצים להיות בעוד כמה שנים, ואיך נגיע לשם. הכותב הוא ראש תכלית, המכון למדיניות ישראלית.


מאת יניב כהן

גלובס | 9.5.2022




בעוד שש שנים נגיע לגבורות והשאלה היא איפה אנחנו רוצים להיות ואיך נגיע לשם, האם עדיין כסטארט-אפ חלטוריסטי, או כבניין בנוי על יסודות יציבים?


זהו יום לחגוג בו ולהסתכל על ההישגים המרשימים של מדינת ישראל ב-74 שנותיה. הכלכלה שלנו יציבה ומפותחת, אנחנו אימפריה צבאית באזורנו, ומרגישים יותר נוח במשפחת העמים וזכינו להגברת הלגיטימיות שלנו בשכונה הקרובה.


יחד עם זאת, הנטייה היהודית שלנו דורשת ביום חגיגי זה גם חשבון נפש, ויש על מה. כך למשל- אנחנו סובלים מחוסר יציבות שלטונית והופכים לשיאני העולם בשינוי חוקי יסוד (לא פחות מ-120 פעם מאז 1958), האמון במערכות שלנו הולך ופוחת ומגיע ל-27% בלבד של אמון בממשלה, החברה שלנו הולכת ומתקטבת ונראה כי ישראל נעדרת עתודה מנהיגותית אזרחית ראויה.


לפיכך, בגיל 74, המטרה הגדולה והראשונה שצריכה להיות משותפת לכולנו היא שימור וביצור הממלכתיות. או כמו שניסח זאת ראש הממשלה בנט בנאומו ביד ושם: "אסור לנו לאפשר לאותו גן של פלגנות, לפרק את ישראל מבפנים. היום, ברוך השם, במדינת ישראל, יש לנו צבא אחד, ממשלה אחת, כנסת אחת ועם אחד - עם ישראל".


לקריאה נוספת:






להפסיק להיות מאוהבים בתפיסת הסטארט-אפ שמנסה להיות מגניב

המטרה השנייה היא למצוא את הדרך לנהל ולהוביל את המדינה בצורה טובה יותר. אפשר להשיג את שתי המטרות, וזה תלוי בעיקר בשינוי החשיבה שלנו - מהמיידי לטווח הארוך, משליפה ליציבות, ומתפיסת משחק סכום אפס, לתפיסת מרחב הסכמה משותף.


ועל מנת שנגיע ליום העצמאות השמונים כמדינת ישראל אחת, שפנים לה רבות, על ההנהגה שלנו להוביל כבר כעת שני תהליכים עיקריים, שיעזרו לנו לנווט בהצלחה אל שני היעדים גם יחד.


היעד ראשון הוא להפסיק להיות מאוהבים בתפיסת הסטארט-אפ שמנסה להיות מגניב, ולהתחיל ללבוש חליפה לעבודה מידי פעם. בעצם- להגדיר את כללי המשחק שלנו בין הרשויות שלנו, שעדיין לא יודעות לעבוד יחדיו והן נמצאות בקרב מתמיד זו בזו.


תארו לכם תאגיד בו המנכ"ל, מועצת המנהלים, מנהל התפעול, ומנהל הפיתוח לא מדברים זה עם זה. התוצאה תהיה כישלון והתרסקות של התאגיד או החלפה של כל שדירת הניהול פעם אחר פעם, נשמע לכם מוכר?). זה המצב כיום בין רשויות השלטון שלנו, כאשר כל רשות מבקשת למקסם את כוחה ולשתק את האחרות, ללא כל מחשבה על התמונה הגדולה ועל עתיד המדינה. מערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטית שלנו היא חלקית ולא אפקטיבית, וחוקי היסוד הופכים למרמס בכל פעם שיש לפוליטיקאים גחמה חדשה.


הרכיב הארכימדי שיהפוך את מערכת חוקי היסוד שלנו למשמעותית, וייצר איזונים ובלמים אמיתיים בין הרשויות הוא חקיקת חוק-יסוד: החקיקה. חוק שמסדיר את מערכת היחסים בין הרשויות, בין הכנסת, לממשלה, לכנסת. הוא זה שימנע מחברי כנסת לאיים בגסות על שופטים כי "יבואו איתם חשבון" ולהעליב אותם בשפת ביבים והוא זה שיקטין את המרוץ של בית המשפט לאיסוף סמכויות שלא ניתנו לו מעולם. דווקא הקואליציה הנוכחית טומנת בחובה את ההזדמנות הטובה ביותר ליצירת חוק יסוד: החקיקה מוסכם - כזה שייצג מרחב הסכמה לאומי, ויסכימו לו חלקים נרחבים מתוך השיח הפוליטי המקוטב.


היעד השני הוא להפסיק לחשוב שמדי צבא הם "המילה האחרונה". חשוב לגבש שדירת הנהגה אזרחית שתתבסס על המיטב של המגזר הציבורי, הפרטי והשלישי בישראל. כיום זה נראה לנו טבעי שכל קצין שמגיע לדרגת תא"ל ומעלה מיד מתחיל לדבר על העתיד הפוליטי שלו. הגיע הזמן שנדבר כך גם על פקידות בכירות בשירות המדינה, מנהלות חברות וראשת ארגונים חברתיים. שינוי כזה יאפשר גם פיתוח תשתיות אזרחיות יציבות, ממלכתיות ומבוססות שיאפשרו לנו להתמודד גם עם מצבי חירום.


יקומו הפוליטיקאים ויגידו שחוסר היציבות הפוליטי מונע מהם להוביל תהליכים אלה. זאת טעות. שכן חוסר היציבות הפוליטי הוא לא הסיבה להיעדר ביצוע התהליכים האלה, אלא דווקא התוצאה של היעדרם. רק כאשר הם ינהיגו באמת ויתחילו להוציא מהלכים כאלה ונוספים אל הפועל, מדינת ישראל תוכל להפוך מסטארט-אפ מבטיח לחד קרן, ובהמשך לתאגיד הענק שהיא יכולה וצריכה להיות.


bottom of page